לא מזמן יצא לי לקרוא פניה נרגשת לאמהות "אל תחסנו את ילדכם, חיסונים מכילים חומרים לשימור גופות!" פורמלדהייד, מתכות כבדות, וחלבונים מהחי הם רק חלק מהחומרים ששומעים אותם מוזכרים בהקשר של חיסונים. האם הם באמת נמצאים בחיסונים? למה? באיזה כמויות? והאם הם מזיקים? באופן אישי אני מוצאת שחוסר ידע בדרך כלל הרבה יותר מפחיד מידע קונקרטי אז עם כל הפחדים והמיסאינפורמציה סביב נושא החיסונים החלטתי לקרוא ולעשות קצת סדר בעניין. פה אתייחס, כפי שציינתי, רק לחומרים המוספים לחיסונים ובטיחותם. רוצים לקרוא על איך פועלים חיסונים, למה מחסנים והאם לפצל ועוד שפע שאלות מעניינות אחרות בנושא חיסונים? תאלצו להתאזר בסבלנות לרשומות נוספות.

החומרים המוספים לחיסונים מתחלקים למספר קבוצות אפשריות: חומרי שימור שמונעים זיהום בקטריילי או פטרייתי של החיסון (תרמיסול), חומרים שמטרתם להגביר את התגובה החיסונית של הגוף נגד המחלה אליה מחסנים הנקראים גם אדג`וונטים (מלחי אלומניום), חומרים שמייצבים וירוסים מוחלשים (ג`לטין לדוגמה) וקבוצה אחרונה שהם שיירים מתהליך היצור (פורמלדהייד וחלבוני ביצה). נשמע קצת מפחיד רשימת המרכיבים הזו לא? אז בואו נראה איזה מרכיבים קיימים באיזו חיסונים ומה רמת הבטיחות שלהם.

חומרי שימור- חומרים אלו הוספו לחיסונים בשנות ה30 אחרי מקרי זיהום בחיסונים שקרו בתחילת המאה ה 20. החומר המוביל שמשמש כחומר שימור הוא התרמיסול והוא הוסף לחיסונים שמכילים יותר ממנה אחת פר אמפולה כדי למנוע זיהום וגדילה של חיידקים ופטריות. הבעיה בתרמיסול התעוררה בהיותו מכיל כספית ובהיות כספית, מעל רמה מסויימת, חומר טוקסי שיכול בין השאר לגרום לבעיות נוירולוגיות, זה גם כנראה המרכיב הגורם להורים לחשוש שקיימים מתכות כבדות בחיסונים. האם תרמיסול מסוכן? נתחיל בכך שהוא הוצא מחיסוני הילדים בתחילת שנות ה2000 כך שהשאלה אם הוא מסוכן או לא כבר פחות רלוונטית. מסתבר שבאופן אירוני דווקא העובדה שהוצא מהחיסונים גרם לפחד ממנו ולעובדה שהורים בטוחים שהוא נמצא בחיסונים ושהוא מסוכן. אפשר לכתוב הרבה מאוד על מה הוביל להוצאת התרמיסול מהחיסונים (ואתם יכולים לקרוא על כך יותר במאמרים המצוטטים למטה) אבל המסקנה הסופית היא, כי תרמיסול הוצא כאמצעי בטחון למרות שברמות שבו הוא נמצא בחיסונים אין שום הוכחה לנזק. מחקרים שעוררו חשש על ידי קישור בין תרמיסול וכספית לאוטיזם התגלו כמוטעים ואפילו כוזבים. הדיון וההוצאה של תרמיסול ללא סיבה רפואית, בין השאר במענה ללחץ ציבורי ועל מנת "להגביר את אמון הציבור בחיסונים" גרם לתגובה ההפוכה. נראה שבעיקר היתה פה התנהלות כושלת של הממסד, שערער את אמון הציבור בחיסונים וגם פעל במהירות ללא הבהרת הנחיות חדשות ובעקבות כך גם גרם להדבקות במחלות על ידי דחיית חיסונים ומוות. בכל אופן, כיום תרמיסול אינו בחיסונים המיועדים לילדים והחיסונים הם במנה פר אמפולה למנוע זיהומים.

חומרים מגבירי פעילות חיסונית או אדג`וונטים-  החומר היחידי בקבוצה הזו שמוסף לחיסונים הוא מלחי אלומניום, התפקיד שלו הוא לעודד את מערכת החיסון להכיר ולהכין נוגדנים נגד גורם המחלה המוזרק. עוד בשנות ה30 גילו כי מלחי אלומניום משפרים את יעילות החיסון אך לא ידעו מהו המנגנון, כיום כן יודעים כיצד הם פועלים (ותוכלו לקרוא על זה עוד במקורות המצורפים למטה). במשך יותר מ70 השנה שעברו מאז הבטיחות של מלחי האלומניום התבססה ותופעות הלוואי היחידות שנצפו הם גירויים מקומיים באזור הזריקה וגם הם נדירים ביותר. חשוב גם לציין כי כמות האלומניום בחיסון היא כל כך מיזערית שהיא אפילו לא גורמת לעליה הניתנת למדידה בדם. קיים הרבה יותר אלומניום בתצרוכת היומית של חלב אם או פורמולה (לשם השוואה בחצי השנה הראשונה לחייו תנוק יקבל מקסימום 4 מיליגרם של אלומניום מחיסונים, מאידך באותה תקופה יקבל כ10 מילגרם מחלב אם או 40 מיליגרם מפורמולה או 140 מיליגרם אם הוא על פורמולה צמחית). מכיוון שאלומניום הוא חומר כל כך שכיח על פני כדוה"א הוא נמצא במזון, במים ובאוויר שאנחנו נושמים על בסיס קבוע. בעקבות כך, אלומניום נמצא בדם באופן תמידי ברמות נמוכות (בערך 5 ננוגרם) ומפונה על ידי הכליות, הכמות הנמצאת בדם ממקורות סביבתיים כמו מזון ומים נמוכה לפחות פי 100 מהכמות שיכולה לגרום נזק ומתוך הכמות הזו בדם כמות בלתי מורגשת מוספת מהחיסון.

חומרים מייצבים- מוספים לחיסונים על מנת להגן עליהם מפגעי הסביבה והם כוללים חלבונים וסוכרים. למרות שסוכרים וחלבונים נשמעים כפחות מפחידים מהתוספים האחרים לחיסונים הם דווקא היחידים עם סיכון אמיתי, אם כי בסבירות נמוכה מאוד. ג`לטין, חלבון המוסף כחומר מייצב לחיסונים, יכול במקרים מסויימים לגרום לתגובה אלרגית. הסיכון לתגובה הזו הוא בערך אחד לשני מיליון. על מנת לשים דברים בפרספקטיבה הנכונה אציין שהסיכון הזה בחיסונים הוא פחות או יותר הסיכון הקיים לחשיפה למזון חדש או כל אלרגן אחר הנמצא בסביבה ואינו משהו יחודי לחיסונים.

שיירים מתהליך היצור- שיירים מתהליך היצור ורמתם מפוקחת באופן קפדני על ידי הFDA. בפסקאות הבאות נעבור על השיירים האפשריים ובטיחותם.

שייר נפוץ הוא פורמלדהייד. חומרים כגון פורמלדהייד מסירים את הסכנה שבחיידק או בוירוס ומונעים את התרבותו אבל עדיין משאירים את האלמנטים שיגרמו לתגובה חיסונית (ללא מחלה). הפחד מפורמלדהייד נובע מהעובדה שרמות גבוהות של פורמלדהייד יכולות לגרום למוטציות בתרביות רקמה (בגוף האדם עצמו אין אינדקציה ברורה לעניין). אז למה זה לא מפחיד אותי או את הממסד הרפואי? הרמות של פורמלדההיד בחיסון הן נמוכות ביותר ובכלל הגוף מייצר פורמלדהייד ברמות נמוכות באופן טבעי והוא משמש כחומר ביניים ביצור חלק מאבני הבניין החשובות בגופינו (thymidine, purines וחומצות אמינו). הרמות הנמוכות האלו נמצאות באופן טבעי בגוף של תינוק וגבוהות לפחות פי 10 מהרמות הנמצאות בחיסונים. כל זאת מבלי להתיחס לכך שרמות גבוהות בהרבה ניתנו לבעלי חיים ללא תופעות לוואי ושאנחנו חשופים לשיירי פורמלדהייד באופן קבוע משלל גורמים סביבתיים.

שייר נוסף שיתכן מתהליך היצור הוא אנטיביוטיקה. הדאגה מאנטיביוטיקה היא בעיקר בגלל החשש לאלרגיה לאנטיביוטיקה הקיימת אצל ילדים מסויימים. מאידך, האנטיביוטיקות שנוטות לגרום לאלרגיות לא משמשות בתהליך הכנת החיסון כך שלא ימצאו בו, בנוסף, רוב האנטיביוטיקות נמצאות ברמה כל כך נמוכה שהיא לא ניתנת לזיהוי. האנטיביוטיקה היחידה שיכולה להמצא ברמות מדידות היא ניאומצין ואין אינדקציה שהיא גורמת לתגובה אלרגית ברמות נמוכות.

שיירים נוספים מתהליך היצור הם חלבוני ביצה וחלבוני שמרים שיתכנו בחיסונים מסויימים. בדומה לחלבונים המוזכרים למעלה גם בחלבונים האלו קיים סיכון לאלרגיה. אלרגיה לחלבוני שמרים היא תאורטית אבל אלרגיה לחלבוני ביצה קיימת. מאידך, ילד שאלרגי לביצים כנראה יחשף אליהם במוקדם ומאוחר, מפגש בסביבה של חיסון לפחות יהיה בסביבה אם אפשרות לטיפול רפואי במקרה הצורך. זאת ועוד, ילדים עם רגישות לחלבוני ביצה הם בדרך כלל בעלי מחלות הגורמות לסיכון מוגבר למחלות בדרכי נשימה ולכן ממליצים לחסן אותם בחיסונים כגון אלו לשפעת למרות שהם מכילים חלבני ביצה תחת פיקוח רפואי.

לסיכום, רוב הפחדים מהתוספים לחיסונים הם בלתי מבוססים. החומרים הגורמים לחששות או שאינם נמצאים בחיסון או שנמצאים ברמות נמוכות שנבדקו היטב לבטיחות בשלל מחקרים לאורך שנים. החומרים שגורמים לחששות הרבים ביותר שאכן קיימים בחיסון- פורמלדהייד ומלחי אלומיניום נמצאים בגוף ברמות גבוהות הרבה יותר מהרמה המוספת לחיסון. הסיכונים הממשיים היחידים הם חששות לתגובה אלרגית לחיסון. אלו סיכונים שקיימים בכל מפגש עם העולם החיצון במהלך החיים. בכל החשפות למזון או מקום חדש, והאלמנטים הסביבתיים בו, קיימת הסכנה לאלרגיה פוטנציאלית ולרוב המפגשים האלו עם גורמים חדשים משרתים מטרות הרבה פחות טובות מהמטרה שבמניעת מחלה עם הסכנות הטמונות בה.

הפניות ומקורות מידע נוספים:

Addressing parents` concerns: do vaccines contain harmful preservatives, adjuvants, additives, or residuals? Paul A PA Offit and Rita K RK Jew. Pediatrics, 2003 vol. 112 (6 Pt 1) pp. 1394-1397

Thimerosal-Containing Vaccines and Autistic Spectrum Disorder: A Critical Review of Published Original Data. S K Parker. Pediatrics, 2004 vol. 114 (3) pp. 793-804

The Process of Public Policy Formulation: The Case of Thimerosal in Vaccines. G L Freed et al. Pediatrics, 2002 vol. 109 (6) pp. 1153-1159

Journal Retracts 1998 Paper Linking Autism to Vaccines  New York Times February 2 2010 http://www.nytimes.com/2010/02/03/health/research/03lancet.html?_r=0

Mercury, Vaccines, and Autism Jeffrey P Baker Am J Public Health, 2008 vol. 98 (2) pp. 244-253

Aluminum in Vaccines: What you should know. The Children’s Hospital of Philadelphia, vaccine information center Vol. 4 fall 2012 http://www.chop.edu/export/download/pdfs/articles/vaccine-education-center/aluminum.pdf

Aluminium levels in human milk. Milena L. Mandie et al. The Science of the Total Environment 170 (1995) 165-170

The Common Vaccine Adjuvant Aluminum Hydroxide Up-Regulates Accessory Properties of Human Monocytes via an Interleukin-4-Dependent Mechanism. Et al. Infection and Immunity, 2001 vol. 69 (2) pp. 1151-1159

Updated aluminum pharmacokinetics following infant exposures through diet and vaccination. Robert J Mitkus. Vaccine, 2011 vol. 29 (51) pp. 9538-9543

High aluminium content of infant milk formulas. R Weintraub et al. Arch Dis Child, 1986 vol. 61 (9) pp. 914-916

 Evaluation of the mutagenicity of formaldehyde in mammalian cytogenetic assays in vivo and vitro. A T AT Natarajan et al. Mutat Res, 1983 vol. 122 (3-4) pp. 355-360

Epidemiology of chronic occupational exposure to formaldehyde: report of the Ad Hoc Panel on Health Aspects of Formaldehyde. Toxicol Ind Health, 1988 vol. 4 (1) pp. 77-90

Current issues with influenza vaccination in egg allergy. Robert S Zeiger. Journal of Allergy and Clinical Immunology, 2002 vol. 110 (6) pp. 834-840