תגית: תנוקות

למה לחסן תינוק למחלת מין???

את השאלה שבכותרת ראיתי בוריאציות שונות כבר פעמים רבות מספור בהקשר של צהבת B. החל ב"מה אתן חושבות שיש לי מחלת מין?" וכלה בהצהרה הגאה של "אנחנו מפעילים שיקול דעת בחיסונים, חיסנו להכל חוץ מצהבת B". באופן אישי ככל שקראתי יותר בנושא החיסון והמחלה השתכנעתי יותר ויותר שאינפורמציה מוטעית בנוגע לחיסון הספציפי הזה מאוד נפוצה יתכן ולפעמים גם בקרב אנשים רציונלים לחלוטין. נוסף על זה סיפורה של חברה אשר אביה נפטר כתוצאה ממחלה כרונית של צהבת B אשר עודד אותי לעורר מודעות לכך שהתפיסה שלנו לגבי מי יכול להיות נשא כנראה מעוותת.

התשובה הפשוטה ביותר, אם כך, לשאלה למה לחסן תינוק למחלת מין, היא שצהבת B אינה מחלת מין. זה נכון שאנשים שמקיימים יחסי מין עם בני זוג רבים, גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים אחרים וחולקי מחטים הם קבוצות סיכון למחלה אבל הם ממש לא האנשים היחידים בסכנת הדבקות. כך שאל תתנו לסטיגמות לגבי המחלה או לגבי מי עלול לשאת אותה להשפיע על ההחלטה שלכם אם לחסן או לא. בארה"ב בה אחוזי הנשאות לצהבת B נמוכים מאשר במזרח התיכון (ובכלל זה גם ישראל) ההערכה היא כי לפני שהחיסון נכנס למערכת החיסונים הרגילה חלו במחלה אלפי ילדים מדי שנה. על פי ההערכות האלו בארה"ב בתחילת שנות ה- 90 היו בארה"ב 16,000 ילדים מתחת לגיל 10 עם צהבת B. אחוזי ההדבקות הגבוהים האלו התרחשו למרות שהיה חיסון כבר מתחילת שונות ה-80. מדוע אם כך מקרי ההדבקה הגבוהים? התשובה היא שבשנים האלו ההמלצות היו לחסן רק תנוקות שאמהותיהם נבדקו והתגלו כנשאיות. כשזה לא עבד בהפחתת מקרי ההדבקה בצורה משמעותית ההמלצות השתנו לחיסון כל הילדים שנולדו לאכולוסיות בסיכון (כגון ילדי מהגרים ממדינות בהן הצהבת היתה נפוצה וכו') ורק כשזה לא השיג את התוצאה הרצויה הכירו בכך שעל מנת ליצור שינוי משמעותי צריך לחסן את כלל התינוקות ללא קשר למצב נשאות של האם או השתייכות לקבוצת סיכון. לדעתי זה גם עונה על שאלה ששמעתי פעמים רבות: "למה לא מחסנים רק קבוצות סיכון?" או "למה לא מחסנים רק תנוקות של אמהות נשאיות?" התשובה מהדוגמה של ארה"ב היא שזה לא מספיק, ילדים ותינוקות ימשיכו להדבק ולחלות. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

אתם נותנים לו לצפות בטלוויזיה???

את כותרת הפוסט עליכם לקרוא כמובן בטון המזועזע והצדקני המאפיין את השאלה הזו. אני בטוחה שלפחות חלקכם שמעתם את הטון הזה בעבר או השתמשתם בו כך שאתם יודעים על מה אני מדברת. כאן גם המקום להודות שאני הייתי מהמשתמשים. זכור לי במיוחד מפגש אמהות במרכז היהודי המקומי בו אמרתי בטון צדקני לאחת האמהות שהודתה כי התאומות שלה בנות השנה משתמשות באייפד "אבל ארגון רופאי הילדים ממליץ לא לתת לצפות במסכים עד גיל שנתיים" והמשכתי בטון צדקני אף יותר שאצלי הילד משתמש במחשב רק לסקייפ עם סבא וסבתא. כמובן שאז נמצאה גם האם שהזדעזעה מהסקייפ ואמרה שאיסור מסכים כולל גם סקייפ ושהילד בכלל לא מזהה את סבא וסבתא דרך המסך וכו' וכו'. הייתי כל כך בטוחה בדיעה שלי על טלוויזיה עד שטרחתי לקרוא את העמדה של איגוד רופאי הילדים ואת המחקרים בנושא והתוצאות הפתיעו אותי. להמשיך לקרוא

הוא משתעל? תני לו דבש!

קבלתי כמה הערות לאחרונה מקוראים שהבלוג שלי מדכא. עם כל הדיבורים על מוות בעריסה ושעלת אני חושבת שהטענה הזו בהחלט מוצדקת. אפילו אני התחלתי להרגיש קצת כמו נביאת זעם. לכן הרי לפניכם רשומה קלילה על דבש כתרופה לשיעול, לפני שנמשיך ברשומה הבאה לדבר על חיסונים והאם לפצל אותם.

מי מאיתנו לא התמודד עם תינוק או פעוט משתעל? הלילות האלו בהם השיעול מעיר אותם משינה ובעקבות כך מעיר גם אותנו וגורם לחוסר שינה ואי נוחות לכל המעורבים בעניין. למרות שאנחנו יודעים שהשיעול כנראה יעבור מעצמו אנחנו עדיין רוצים משהו שיהיה אפשר לתת על מנת להרגיע אותו ובעקבות זה אותנו. מצטרף לזה גם העניין שתרופות ללא מרשם למניעת שיעול אינן מומלצות לילדים קטנים (ההמלצות משתנות – המחמירות הן עד גיל 6 שנים והמקלות עד גיל שנתיים) בעקבות מקרי מוות וסיבוכים בעקבות מנות יתר. בעקבות כל זה, דבש ותרופות סבתא אחרות לשיעול המבוססות עליה, נראות כפתרון טוב אבל האם הן באמת יעילות? להמשיך לקרוא