אני נתקלת במשפטים בסגנון הכותרת פעמים רבות בפורומים שונים באינטרנט. בדרך כלל מדובר באם צעירה שהתינוק שלה בן כמה ימים או שבועות והיא חלתה בפעם הראשונה מאז שנולד. האם מניקה ונמצאת מן הסתם בקרבה גדולה לתינוק והיא חוששת להדביק אותו. מנסיון שלי התשובה שהיא תקבל כמעט כל פעם שתעלה את החששות שלה בקבוצת הורים/אמהות/מניקות כלשהי היא משהו בסגנון "אל תדאגי, את מניקה, את מעבירה לו נוגדנים ואת לא יכולה להדביק אותו". הדעה הזו כל כך נפוצה שהיא נשמעת פעמים רבות גם מאנשי מקצוע שונים. אבל האם היא נכונה? התשובה הקצרה היא שזו אמירה מאוד לא מדוייקת, אמהות מניקות אכן יכולות להדביק תינוקות יונקים וצריכים להזהר על מנת לא לעשות זאת. ברוב המקרים יספיקו כנראה אמצעי זהירות סטנדרטים כמו שטיפת ידיים מרובה, כיסוי הפה והאף בזמן שיעול או עיטוש וכדומה.
אז למה הבלבול? להבנתי הוא נעוץ בעיקר בהבדלים בין תפקיד חלב אם ביונקים שונים וסוג ההגנה החיסונית שהוא מספק. יש שינויים מהותיים בין ריכוז נוגדנים ומנגנונים העברה שלהם בחלב אם בין בע"ח שונים ואם בינהם לבני אדם. זה נכון לגבי חיות מודל מקובלות כמו עכברים וחולדות וכן לגבי בע"ח נפוצים מבחינה חקלאית, כאשר תפקיד הקולסטרום (חלב האם הראשוני לאחר הלידה) בפרות למשל שונה מהותית מאשר זה בבני אדם.
האם הסקפטית 