מודה שתרופות הומאופתיות הן מסוג התרופות "הטבעיות" החביבות עלי. בניגוד לתרופות "טבעיות" אחרות הן בעלות ריכוז אפסי של חומר פעיל כך שלא אמור להיות סיכון בלקחת אותן למרות שלא נבדקו לתופעות לוואי או עברו ניסויים קליניים. אז למה החלטתי לכתוב עליהן אתם שואלים? שאלה מעולה. לא מזמן נתקלתי במאמר שבו דובר על 11 תנוקות (ישראלים, יש לציין, במחקר שהתבצע בבית חולים ברזילאי באשקלון) שאושפזו בעקבות  ALTE זמן קצר לאחר שניתנה להם תרופה הומאופתית ל"גזים". ALTE הוא ארוע הנתפס כמסכן חיים על ידי המטפל ואשר פעמים רבות נוטים לבלבל אותו עם מוות בעריסה ולראות בו מקרה מוות בעריסה שנמנע (אפשר לקרוא על זה קצת יותר ברשומה על מוות בעריסה – גורמי סיכון והפחתתם ) והמסקנה היתה שיתכן קשר בין התרופה ההומאופטית לארועים. אני חושבת שלהחליט על סמך כך שתרופות הומאופטיות יכולות לסכן חיים או לגרום לאירועים נשימתיים וכדו' זה קצת מרחיק לכת אבל מה שתפס את תשומת הלב שלי במאמר היתה האנליזה שעשו לתרופה ההומאופתית במחקר הזה.  כשבדקו את התרופה ההומאופתית התגלו בה כהלים שלא היו מצויינים כמרכיבים על התרופה וכנראה היו שיירי ייצור. הכהלים האלו מעלים לדעתי נקודה חשובה והיא שבניגוד לכל דבר אחר הניתן לתנוקות כגון תרופות ומזון תנוקות העוברים בדיקות איכות קפדניות ביותר, התמיסות ההומאופתיות האלו לא עוברות שום בקרת איכות ואי אפשר באמת לדעת מה נמצא בהן. מחקרים נוספים ממקומות אחרים בעולם תארו מקרי הרעלת ארסן כתוצאה משימוש בתרופות הומאופתיות עם ריכוזי ארסן גבוהים והימצאות מתכות עם פוטנציאל להרעלה בתרופות הומאופתיות אחרות. כל זה מעלה חששות לגבי מה יכול להמצא בתרופות האלו מכיוון שאין שום גוף שבודק אותן או כללי יצור מחייבים. בנוסף לעובדה שיתכנו זיהומים וחומרים בלתי רצויים בתרופות ההומאופתיות רק מהעדר בקרה נראה שקיימת בעיה נוספת. ב-2009 הורדה מהמדפים בארה"ב תרופה למניעת צינון  מכיוון ונראה שפגעה בחוש הריח של כ-900 משתמשים. התרופה הזו למרות שהכילה ריכוזים גבוהים של חומר פעיל (אבץ) עברה מתחת לרדאר של הFDA מכיוון שנמכרה כתרופה הומאופתית. הסיפור הזה יכול להעיד על תופעה רחבה יותר של תרכיבים שונים ומשונים (שלא בהכרח עוברים מיהולים על פי הסטנדרטים ההומאופתים) הנמכרים כתרופות הומאופתיות רק על מנת להמכר ללא רגולציה, בקרת איכות או ניסויים קליניים. כך שנראה שתרופות הומאופתיות יכולות להיות פחות תמימות ממה שחשבתי מלכתחילה ויתכן מאוד שיש אמת בטענה שתרופות הומאופתיות אינן רק מים ואולי הינן בעלות פוטנציאל לסיכון – פוטנציאל שהורים ששוקלים להשתמש בתרופה הומאופתית צריכים להיות מודעים אליו.

מה עוד כדאי לכם לדעת על תרופות הומאופתיות לפני שאתם נותנים אותן לילד כאמצעי ריפוי או מחליטים להוציא עליהן כסף? כנראה כדאי לדעת מהי תרופה הומאופתית והרעיון מאחוריה (למרות שרבים כנראה כבר יודעים זאת). הרעיון ההומאופתי מבוסס על שני עקרונות: הראשון, "Like cures like" – התרופה (או הרמדי, אם נתיחס למינוח הנכון) אמורה להיות כזו שאם היא היתה ניתנת לאדם בריא היא הייתה גורמת לסמפטומים של המחלה. השני הוא, potentization לפיו ככל שהרמדי עובר יותר מיהולים ויש פחות חומר היכולת שלו לרפא נהיית חזקה יותר. שני העקרונות האלו פותחו על ידי סמואל הנמן שהמציא את ההומאופתיה בגרמניה של סוף המאה ה-18. הנמן ניסה לגבש תאוריה משלו מדוע קליפת עץ הצ'נצ'אה (cinchona) יעילה בטיפול במלריה. הוא טעם מקליפת העץ וחווה סמפטומים שהיו דומים להתקף מלריה ללא חום. על סמך הניסוי הבודד הזה הוא גיבש את התאוריה שאם יש שתי מחלות עם סמפטומים דומים המחלה החזקה יותר תנצח את החלשה. משום כך הוא החליט שאם תנתן תרופה אשר תחקה את סימני המחלה, התרופה תתגבר על המחלה ושכל תרופה תרפא מחלה שדומה לסמפטומים שהיא יוצרת (אגב, ניסויים מאוחרים יותר הראו שקליפת עץ הצ'נצ'אה מכילה כינין שיעילה בהריגת הפרזיט הגורם למלריה ולא מרפא על ידי יצירת סמפטומים שמנצחים את המחלה). באותה התקופה היה מקובל להשתמש בחומרים מסוכנים מאוד בתור תרופות כגון ארסן וכספית, כך שהגישה שלו השתלבה עם האפקטים החמורים שנגרמו על ידי תרופות באותה התקופה. התגובות האלו גם נחשבו כהכרחיות על מנת לגרש את רעל המחלה מהגוף. הנמן התחיל במתן התרופות שלו במינונים הרגילים לאותה תקופה אך לאחר זמן קצר החליט כי יהיה מספיק לתת את המינון הנמוך ביותר שיגרום תסמינים והתסמינים האלו יספיקו על מנת לנצח את המחלה. זמן מה לאחר מכן מסיבות לא ברורות (אולי כי אף אחד לא אוהב תופעות לוואי לתרופות והיה נמאס לו לנסות על עצמו חומרים בריכוזים הגורמים תופעות לוואי) החליט לדלל את החומרים במיהולים עוקבים של 10 ו-100 עד לריכוזי חומר פעיל אפסיים וכאן התגבש העקרון השני של ה-potentization.

תרופות המאופתיות עוברות דילולים שבין 10⁶ ל10²⁶ כך שכפי שציינתי, בסוף הדילולים יש כמות אפסית של חומר פעיל אם בכלל במנת תרופה. הומאופתים מודרנים טוענים שבניגוד לחישוב על פי הדילולים האלו לא מדובר במים בלבד אלה שהמים האלו הם מים מיוחדים ושאיכשהו בניגוד לידע המדעי או לוגיקה פשוטה המים האלו בעלי זכרון מבני ומשתנים בעקבות החומר המקורי שהיה בהם (ואז נשאלת השאלה האם הם משתנים בצורה דומה מהזיהומים והמלחים וכדו' שנמצאים במים? איך מכניסים אותם לחשבון הפעילות של הרמדי?).מקורות כספיים ומחקריים הושקעו בלנסות להראות שמים יכולים להיות בעלי זכרון, מה שהוביל לתוצאות שהכותבים עצמם מודים שאינן עקביות, תיאורי זיהום מזכוכית והרבה מדידות בלתי ברורות שהכותבים שכחו לתאר מה היתה המתודה שהשתמשו בה כדי להגיע אליהן. בנוסף, קיים מאמר מ-1988 שטען שריכוזים של נוגדנים שעברו מיהולים רבים יכלו לגרום לתגובה חיסונית גם בריכזים בהם כבר לא היו נוגדנים במים. לטענתם הם הראו בכך שיתכן וקיים שנוי במבנה המולקורי של המים שמעביר אינפורמציה ביולוגית. הבעיה היא שנסיונות לחזור על התוצאות האלו על ידי חוקרים אחרים לא צלחו. בנוסף, בעיון בעניין התגלו שלל בעיות בפרסום המקורי, כולל השמטת תוצאות שלא עלו בקנה אחד עם התאוריה של אפקט גם בריכוזים אפסיים של נוגדנים, אי לכך המחקר ככל הנראה מוטעה מעיקרו ואי אפשר להתיחס אליו ברצינות. כך שנראה שמים הם בהחלט  אינם בעלי זכרון ביולוגי ואינם יכולים לגרום לתגובה חיסונית בגלל שהיו בהם בעבר נוגדנים (שזה מעולה אם תחשבו על כל התרכובות הביולוגיות והלא ביולוגיות שמים באופן כללי היו איתן במגע בעברם). כל זה אומר שמלבד בעיות בקרת איכות, זיהומים ותכשירים שנמכרים כהומאופטים למרות שלא עברו דילולים, תרופות הומאופתיות כנראה זורמות לכם בברז (והתרופה מהברז כנראה תהיה בטוחה יותר לשמוש מכאלו שתקבלו ממקור אחר בפרט אם עברה פלטרציה).

אם אתם תוהים מה החומר המקורי שדולל במים שבידכם  ואיך הוא נקבע אז כך: החומר המקורי שאותו מדללים בתרופה ההומאופתית נקבע על ידי ברור המאופתי. זהו תהליך בו ההומאופת נותן את התרופה לאדם בריא אחד או יותר והאדם הזה רושם ג'ורנל של התופעות והסנסציות שהוא מרגיש בעקבות התרופה במשך זמן מסויים. בראשית ההומאופתיה הריכוזים של החומר היו גבוהים למדי ולא עברו את המיהולים הסטנדרטים עד שהנמן שינה את השיטה והתחיל במתן החומרים המדוללים בדומה לתרופה ההומאפתית. כל התחושות שהאדם הבוחן חש כולל "חלומות שאי אפשר להזכר בהם" ותחושות דומות נרשמות באופן מסודר וכל התחושות והרגשות האלו משמשות אח"כ באינדקס למתן הרמדי. יש לציין שבערך חצי מהבירורים האלו התרחשו במאה ה- 19 וכולם חסרי קבוצות בקרה או ניתוח סטטיסטי. ההומאופת משתמש בשלל הסמפטומים האלו לחומרים כשהוא מנסה להחליט על תרופה. כיום עם האפשרות לחיפוש במאגרי נתונים ממחושבים השיטה נהיתה די קלה ופשוט בוחרים מהרשימה של הסמפטומים לתרופה את זו שנראית הכי דומה לסמפטומים המתוארים על ידי הפציינט. על סמך זה ניתן היה להניח שהומאופתים שונים יתנו טיפולים דומים לאותה תופעה, אך מסתבר שאין בעניין חוקיות ותיאור אותן בעיות יניב תרופות שונות מהומאופתים שונים. בנוסף, אם הברורים הם כלי מהימן לאיתור תסמינים יש לשער שאלו שעורכים את הברורים יצליחו להבדיל בן תרופה הומאופתית לפלסיבו, לא? נראה שלא זה המצב ומחקרים שבדקו ברורים הומאופתים ואם יש הבדל בין התופעות המתוארות על ידי אנשים בריאים המשתתפים בברור שכזה שקבלו תרופה הומאופתית לכאלו שקבלו פלסיבו הראו שאין הבדל. כך שנראה שאפשר לספק מים לברור הומאופתי ולקבל אותה תוצאה שתתקבל ממתן תרופה (אז הרי לכם תשובה לאיך היה נראה ברור הומאופתי עם קבוצת בקרה). כך שנראה שאין הרבה חוקיות במתן תרופות הומאופטיות אבל גם אם היה זה לא באמת משנה בהתחשב בדרך קביעת החומר הנכנס לתמיסה.

בהתחשב בכל מה שתארתי לעיל, באופן מאוד לא מפתיע התוצאות של שלל ניסויים וניתוחים של ריכוזי נתונים ממחקרים רבים ביחד (מטא-אנליסיס) מראים כי תרופות הומאופתיות אינן יעילות יותר מפלסיבו בריפוי מחלות. ישנם מחקרים קטנים בעלי מדגם מצומצם או חסרי בקרות בהם נראה כי תיתכן השפעה של תרופה הומאופטית אך ברגע שמדובר במדגם מספק ובקרות מספקות נראה כי אכן אין אפקט לתרופה ההומאופתית. לדוגמא, אחד מהניתוחים הראשונים לריכוז תוצאות משלל מחקרים הראה שיתכן ויש אפקט לתרופות הומאופתיות אך האפקט הזה נעלם כשלקחו בחשבון את גודל המחקרים והטיות מחקריות. מחקרים ספציפים למחלות שונות כגון, אסתמה, כאבי ראש וADHD הראו שגם במקרים הספציפים האלו אין אפקט לתרופה ההומאופתית. כך שנראה שבהחלט אין סיבה רפואית כן להשתמש בתרופות הומאופטיות שאותה אי אפשר להשיג עם מי ברז בלבד.

לסיכום, באופן אישי אני עדיין חושבת שתרופה הומאופטית היא בעלת רמת הסיכון הנמוכה ביותר מסוגי התרופות הטבעיות השונות. התחושה שלי היא שאם נתינת התרופה הזו תתן להורים תחושה טובה שהם עושים משהו בשביל הילד שלהם (כשאין אופציה אחרת של רפואה קונבציונלית או בנוסף לרפואה הקונבציונלית) אז לכו על זה. רק קחו בשחשבון את העובדה שהתרופות האלו לא עוברות בקרה ויכולות לכלול שיירי ייצור, מזהמים ורכיבים לא מצויינים אז נסו לנהוג בהם בחכמה ובמידה. בנוסף, כדאי לבדוק שהחומר המדלל הוא לא אלכוהול מכיוון ששום כמות של אלכהול לא הוכחה כבטוחה לתינוקות וכמויות קטנות של אלכוהול יכולות להשפיע על תנוקות בגלל משקל הגוף הנמוך שלהם. כדאי גם לוודא שהתרופה באמת מדוללת על פי המנהגים ההומאופתים ולא נקראת תרופה הומאופתית רק כדי להמנע מבקרה. קחו גם בחשבון שבמקרה הטוב ביותר (וכנראה הנפוץ ביותר) אתם נותנים לילד מים אבל אם קניית המים האלו במחיר מופקע תורמת לתחושה הטובה (של ההורה ובעקבות כך אולי גם של הילד) אז באופן אישי אני לא רואה בזה בעיה.

מקורות וקריאה נוספת:

1. Kent JT Lectures on Homoepathic Philosophy   Ehrhart & Karl, 1900

2. Cullen W. History of Homoepathy: its Orgin; its Conflict, Ameke, WE (Eds), Gould & Son, London 1885

3. Shelton JW. Homeopathy: How it Really Works, Prometheus Books, Amherst, NY 2004.

4. Pettypiece, S. Smell-Loss Drug Escaped FDA Review Under Homeopathic Label

5. Tumir, H. et al. Preliminary investigation of metal and metalloid contamination of homeopathic products marketed in Croatia. Homeopathy 99, 183–188 (2010).

6. Coulter, M. K. & Dean, M. E. Homeopathy for attention deficit/hyperactivity disorder or hyperkinetic disorder. Cochrane Database Syst Rev CD005648 (2007). doi:10.1002/14651858.CD005648.pub2

7. Shang, A. et al. Are the clinical effects of homoeopathy placebo effects? Comparative study of placebo-controlled trials of homoeopathy and allopathy. Lancet 366, 726–732 (2005).

8.  Elia, V. et al. Permanent physico-chemical properties of extremely diluted aqueous solutions of homeopathic medicines. Homeopathy 93, 144–150 (2004).

9.  McCarney, R. W., Linde, K. & Lasserson, T. J. Homeopathy for chronic asthma. Cochrane Database Syst Rev CD000353 (2004). doi:10.1002/14651858.CD000353.pub2

10. Brien, S., Lewith, G. & Bryant, T. Ultramolecular homeopathy has no observable clinical effects. A randomized, double-blind, placebo-controlled proving trial of Belladonna 30C. Br J Clin Pharmacol 56, 562–568 (2003).

11. Chakraborti, D. et al. Arsenic toxicity from homeopathic treatment. J. Toxicol. Clin. Toxicol. 41, 963–967 (2003).

12. Ernst, E. A systematic review of systematic reviews of homeopathy. Br J Clin Pharmacol 54, 577–582 (2002).

13. Ernst, E. Homeopathic prophylaxis of headaches and migraine? A systematic review. J Pain Symptom Manage 18, 353–357 (1999).

14. Linde, K. et al. Impact of study quality on outcome in placebo-controlled trials of homeopathy. J Clin Epidemiol 52, 631–636 (1999).

15. Linde, K. et al. Are the clinical effects of homeopathy placebo effects? A meta-analysis of placebo-controlled trials. Lancet 350, 834–843 (1997).

16. Hirst, S. J., Hayes, N. A., Burridge, J., Pearce, F. L. & Foreman, J. C. Human basophil degranulation is not triggered by very dilute antiserum against human IgE. Nature 366, 525–527 (1993).

17. Maddox, J., Randi, J. & Stewart, W. W. ‘High-dilution’ experiments a delusion. Nature 334, 287–291 (1988).

18. Fortner, P., Belon, P., Sainte-Laudy, J. & Poitevin, B. Human basophil degranulation triggered by very dilute antiserum against IgE. Nature (1988).

19. UpToDate accessed 8-2013