אתם נותנים לו לצפות בטלוויזיה???

את כותרת הפוסט עליכם לקרוא כמובן בטון המזועזע והצדקני המאפיין את השאלה הזו. אני בטוחה שלפחות חלקכם שמעתם את הטון הזה בעבר או השתמשתם בו כך שאתם יודעים על מה אני מדברת. כאן גם המקום להודות שאני הייתי מהמשתמשים. זכור לי במיוחד מפגש אמהות במרכז היהודי המקומי בו אמרתי בטון צדקני לאחת האמהות שהודתה כי התאומות שלה בנות השנה משתמשות באייפד "אבל ארגון רופאי הילדים ממליץ לא לתת לצפות במסכים עד גיל שנתיים" והמשכתי בטון צדקני אף יותר שאצלי הילד משתמש במחשב רק לסקייפ עם סבא וסבתא. כמובן שאז נמצאה גם האם שהזדעזעה מהסקייפ ואמרה שאיסור מסכים כולל גם סקייפ ושהילד בכלל לא מזהה את סבא וסבתא דרך המסך וכו' וכו'. הייתי כל כך בטוחה בדיעה שלי על טלוויזיה עד שטרחתי לקרוא את העמדה של איגוד רופאי הילדים ואת המחקרים בנושא והתוצאות הפתיעו אותי.

העניין הכי מפתיע הוא מיעוט עד חוסר המחקר בכל מה שקשור להשפעת הטלוויזיה על תנוקות ופעוטות. לפי הדיווחים בעיתונות הפופולארית והדעות המוצגות על ידי הורים אחרים מתקבלת תמונה של מחקר מבוסס ושצפיה בטלוויזה תגרום לשלל בעיות נירולוגיות והתנהגותיות. שמעתי כבר פעמים רבות טענות שנטענות ללא שמץ של פקפוק, שצפיה בטלוויזיה תגרום לADHD, ירידה ברמת המשכל, אלימות, וחסרים מילוליים. מנגד יש את ההורים שטוענים בתוקף ש"הילד לומד כל כך הרבה מהטלוויזיה" והטענות של גופים מסחריים שונים לגבי היתרונות הלימודיים והקוגנטיבים של המוצרים שלהם דוגמת סרטי וידיאו לתינוקות. כל הטענות האלו גרמו לי לצפות לענף מחקר מבוסס ולראיות חותכות לכאן או לכאן אבל נראה שהמצב רחוק מלהיות כזה. יש מיעוט מחקרים שמתיחסים להשפעות צפיה מתחת לגיל 3 ומתוך המחקרים הקיימים רובם הם ללא קבוצות בקרה, נערכים בסביבה בלתי טבעית (כלומר בדיקה חד פעמית בביקור מעבדה) ובודקים השפעה לימודית לטווח קצר, כך שלא נראה שקיימת אינפורמציה מספקת לשום קביעה החלטית בעניין.

בדיעבד הבנתי שגם המלצת איגוד רופאי הילדים האמריקאי אינו החלטי כפי שחשבתי. ההמלצה כלשונה אומרת: "pediatricians should urge parents to avoid television viewing for children under the age of two years". ההמלצה הזו שמטרתה היתה אי עידוד צפיה בטלוויזיה של תנוקות מתחת לגיל שנתיים מצוטטת פעמים רבות כפי שאני ציטטתי אותה בעבר כאיסור מוחלט על צפיה בטלוויזיה או כפי שנאמר בהמלצה העדכנית יותר מ2011:

"The wording of the policy specifically discouraged media use in this age group, although it is frequently misquoted by media outlets as no media exposure in this age group."

נראה כי ההמלצה הזו היא במידה רבה תגובת נגד לטענות החינוכיות שמופיעות על כמעט כל תוכנית לתינוקות, מטרתה העיקרית היא לקבוע שאין יתרונות חינוכיים ברורים לצפיה בטלוויזיה בניגוד לתחושה המתקבלת מכותרות כגון "בייבי אינשטיין" או "בייבי מוצרט". בנוסף, בהמלצה איגוד רופאי הילדים מסתמך במידה רבה על מחקרים לגבי האפקט של טלוויזיה בקבוצות גיל מבוגרות יותר ומקישות מהם לתנוקות. מאידך, בילדים גדולים יותר יש בברור השפעה של תוכן התוכנית על השפעות הצפיה ותוכניות בעלת תוכן חינוכי יכולות להניב תוצאות חיוביות כמו פיתוח דמיון, העשרה ולמידה. בעקבות כך נשאלת השאלה, האם אפשר להקיש גם לגבי התופעות החיוביות האלו וחשיבות תוכן גם בתינוקות?  יש שיענו שלא, שתינוקות לא יכולים ללמוד ממסך ויש אמת מסויימת בטענות האלו. נראה כי תינוקות אפקטיבים פחות בחיקוי של פעולה הנלמדת מטלוויזיה לעומת למידה מהדגמה של אדם חי. תינוק למשל יתקשה לחקות רצף פעולות שהוצגו לו בטלוויזיה או לאתר עצם שהראו לו כיצד הוא מוחבא על מסך בניגוד לאותן פעולות בהצגה חיה.  מאידך, נראה כי יתכן שיש פה גם אפקט של מדיה בלתי מוכרת ועם צפיה חוזרת או כפולה באורכה להדגמה החיה תינוקות דווקא מסוגלים ללמוד מהדגמת מסך. כך שאולי הלימוד ממסך פחות אפקטיבי (ואולי לא – בהנתן תנאים נכונים, זה כנראה צריך להחקר יותר) אבל זה לא שולל כל לימוד. נראה אם כן, שתינוקות כן יכולים ללמוד מצפייה בטלוויזיה גם אם הם היו אולי יכולים ללמוד יותר מפעילות עם הוריהם או עם אדם אחר באותו הזמן. יש גם לציין שכנראה קיימת התפלגות בתוך קבוצת הגיל הנבחנת ותינוקות מסויימים יכולים ללמוד יותר מהמסך בגיל צעיר יותר ואחרים יקבלו תרומה חיובית ויבינו את המתרחש על המסך רק מעל גיל שנתיים.

אם כן, נראה שיש אפשרות שתינוקות לומדים מצפיה במסך במידה מסויימת ולכן נשאלת השאלה: האם יש אפקטים שליליים שיכולים לבטל את היתרון הפוטנציאלי שבלמידה?   שמעתי פעמים רבות את הקביעה כי צפיה בטלוויזיה תאט את התפתחות השפה בתינוקות ותינוק שייחשף לטלוויזיה ילמד לדבר מאוחר יותר או שיהיה לו ליקוי שפה כלשהו. מספר מחקרים בדקו את הקשר בין כמות הצפיה בטלוויזיה ובין התפתחות השפה בתינוקות ופעוטות. התוצאות של המחקרים האלו סותרים. בעוד ששניים מצאו קשר בין ליקויי שפה וצפיה מרובה בטלוויזיה (אחד מהם מצא השפעה שלילית רק בתנוקות עד גיל 16 חודשים בעוד שבתנוקות בוגרים יותר לא היו שינויים) מחקרים אחרים מצאו שאין השפעה. מה שמעניין במיוחד הם מחקרים שבדקו את הקשר בין תוכן הצפיה לבין התפתחות שפה וכאן נמצא שתוכניות בעלות תוכן חינוכי מסויים כגון מגלים עם דורה הובילו לתוצאות חיוביות בלמידת שפה ובפיתוח אוצר מילים בעוד שצפיה בתוכניות אחרות דוגמת הטלטאביז או תוכניות המיועדות למבוגרים הובילו להשפעה שלילית על פיתוח שפה ואוצר מילים. תוצאות דומות של השפעה של תוכן ואופן הצפיה גם התקבלו במחקר נוסף שבדק באופן ספציפי רכישת שפה בתנוקות דו-לשוניים. נראה אם כן שיתכן ותוכן התוכנית מהווה פרמטר לגבי השפעת הצפיה על הילד ויתכן שתוכניות בעלות אופי חינוכי יכולות דווקא להיות בעלות השפעה חיובית על למידה. הבעיה במקרה הזה היא שבהעדר מחקרים מספקים לגבי תוכניות טלווזיה המוצעות לילדים והשפעתם קשה לדעת אלו תוכניות אכן יהיו בעלות השפעה חיובית ואלו לא.

פרמטר נוסף שצריך להשקל מבחינת תוכן התוכנית הוא אם התוכנית מיועדת לילדים והאם התינוק צופה בה בפועל או שהוא רעש רקע. יש מחקרים מסויימים המצביעים על קשר אפשרי בין טלוויזיה דלוקה תמידית ברקע בבית לבין בעיות שפה. חסרים מחקרים משכנעים בתחום הזה אבל קיימת תאוריה לפיה הטלוויזיה הדלוקה מסיחה את דעת ההורה וגורמת לו לתקשר פחות עם הילד ובעקבות כך גורמת לנזק בהתפתחות השפה אצל התינוק. התאוריה הזו אומנם נשמעת לפחות לי אפשרית אינטואיטיבית אבל כאמור בהחלט צריכה להבדק יותר. ההשפעה של אינטראקציה הורית בהקשר של טלוויזיה גם עובדת כנראה לכיוון ההפוך. תינוק כנראה ילמד יותר מהטלוויזיה כשמדובר בצפיה עם הורה ואם ההורה מצביע ומסב את תשומת הלב של הילד לאלמנטים על המסך תוך קריאה בשם שלהם מאשר אם הוא צופה לבדו.

לגבי שאר הטענות לגבי ההשפעה השלילית של הטלווזיה, רובן לא באמת מבוססות, לא מצאתי מחקרים לגבי ההשפעת הטלוויזיה על רמת משכל  וגם קשר בין טלוויזיה לאלימות לא נבדק בגילאים האלו על פי מה שקראתי. מאידך כן קיים מחקר המראה שצפיה בטלוויזיה לפני גיל 3 נמצאת בקורלציה (נמוכה אך משמעותית מבחינה סטיסטית) עם בעיות ריכוז בגיל 7. יש לציין שאבחון בעיית ריכוז במחקר הזה התבססה על מענה הורי לחמש שאלות כגון האם הילד חסר מנוחה והאם הוא מתבלבל בקלות ולא על דיאגנוזה מקצועית או משהו דומה. בנוסף לא ברור מהקורלציה אם צפיה בטלוויזיה בגילאים האלו גורמת לבעיות ריכוז או אם ילדים בעלי בעיות ריכוז נוטים להמשך יותר לצפיה בטלוויזיה. בנוסף, בהתחשב בכך שהמחקר מתבסס על דיווחי הורים יש אפשרות סבירה בעיני שהורים שילדם נתפס בעינהם כחסר מנוחה או פעיל מידי ייטו להושיב אותו מול הטלווזיה להרגע, כך שיש כאן את השאלה הקלאסית של הביצה והתרנגולת. מחקר נוסף בעניין שבדק תוכן צפיה וקורלציה לבעיות ריכוז מצא קשר בין צפיה בתוכניות לא חינוכיות או תוכניות אלימות לבעיות ריכוז אך לא מצא קשר בין צפיה בתוכנית חינוכית (רחוב שומשום) לבעיות שכאלו. כך שלמרות שגם כאן אי אפשר להכריע שהתוכניות הלא חינוכיות הן גורם להפרעות הקשב (כי אולי ילדים עם הפרעות קשב אוהבים לראות יותר תוכניות מזן מסויים או כל קורלציה אחרת), יתכן ויש חשיבות גדולה יותר לתוכן מאשר לעצם הצפיה.

לסיכום, המסקנה שלי מקריאת הספרות הייתה שהתפיסה שלי לגבי סכנת הטלוויזיה הייתה בלתי פורפורציונלית למחקר בנושא. נראה שתוכניות חינוכיות יכולות להיות בעלת השפעה חיובית שאולי לא משתווה לתשומת לב אינדווידואלית מההורה, הקראת ספר או שיחה אבל כנראה גם לא מזיקה יותר מכל פעילות אחרת שתינוק יכול לעסוק בה בלי אינטראקציה ישירה עם מבוגר ואולי גם מועילה יותר מפעילויות אלו. נראה גם שתוכן חשוב הרבה יותר מכמות ולכן כדאי להפעיל שיקול דעת הורית לגבי התכנים בהם הילד צופה. לי נראה שהטלווזיה אינה השטן שהצטייר בעיני מקריאה בספרות פופולרית ומאזהרות הורים, זו אולי לא הפעילות האולטימטיבית לפעוט ומשערת שבהחלט צריך להפעיל שיקול דעת לגבי תוכן וכמות אבל כנראה גם לא יגרום לילד בעיות התפתחות. מאידך נראה גם שטענות לגבי היתרונות והיכולות הדידקטיות של מוצרי וידיאו שונים שמופצים על ידי היצרנים הן כנראה מוגזמות וצפיה של תינוק או פעוט בטלוויזיה כנראה לא תהפוך אותו לאינשטיין.

על טלוויזיה וילדים גדולים יותר כנראה ברשומה נפרדת, אולי כשהילד שלי יגיע לגיל הרלוונטי.

מקורות:

1. Hudon, T. M., Fennell, C. T. & Hoftyzer, M. Infant Behavior and Development. Infant Behav Dev 36, 245–254 (2013). 2. Council on Communications and Media & Brown, A. Media use by children younger than 2 years. Pediatrics 128, 1040–1045 (2011).
3. Schmidt, M. E., Rich, M., Rifas-Shiman, S. L., Oken, E. & Taveras, E. M. Television viewing in infancy and child cognition at 3 years of age in a US cohort. Pediatrics 123, e370–5 (2009).
4. Barr, R. & Wyss, N. Reenactment of televised content by 2-year olds: Toddlers use language learned from television to solve a difficult imitation problem. Infant Behav Dev 31, 696–703 (2008).
5. Chonchaiya, W. & Pruksananonda, C. Television viewing associates with delayed language development. Acta Paediatr. 97, 977–982 (2008).
6. Heather L Kirkorian, Ellen A Wartella & Daniel R Anderson. Media and Young Children's Learning. The Future of Children 18, 39–61 (2008).
7. Zimmerman, F. J. & Christakis, D. A. Associations between content types of early media exposure and subsequent attentional problems. Pediatrics 120, 986–992 (2007).
8. Zimmerman, F. J., Christakis, D. A. & Meltzoff, A. N. Associations between media viewing and language development in children under age 2 years. J. Pediatr. 151, 364–368 (2007).
9. Vandewater, E. A. et al. Digital Childhood: Electronic Media and Technology Use Among Infants, Toddlers, and Preschoolers. Pediatrics 119, e1006–e1015 (2007).
10. Barr, R., Muentener, P., Garcia, A., Fujimoto, M. & Chávez, V. The effect of repetition on imitation from television during infancy. Dev. Psychobiol. 49, 196–207 (2007).
11. Krcmar, M., Grela, B. & Lin, K. Can Toddlers Learn Vocabulary from Television? An Experimental Approach. Media Psychology (2007).
12. Thakkar, R. R., Garrison, M. M. & Christakis, D. A. A systematic review for the effects of television viewing by infants and preschoolers. Pediatrics 118, 2025–2031 (2006).
13. Linebarger, D. L. Infants‘ and Toddlers’ Television Viewing and Language Outcomes. American Behavioral Scientist 48, 624–645 (2005).
14. Christakis, D. A., Zimmerman, F. J., DiGiuseppe, D. L. & McCarty, C. A. Early television exposure and subsequent attentional problems in children. Pediatrics 113, 708–713 (2004).
15. Media education. American Academy of Pediatrics. Committee on Public Education. Pediatrics 104, 341–343 (1999).

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “אתם נותנים לו לצפות בטלוויזיה???

  1. שירה

    מעניין מאוד. כאן אצלנו בבית התחלנו להציג לילד (שנה) תכנים ביוטיוב של ערוץ לולי רק בשבועיים האחרונים. לפני כן ראה פה ושם כמה דקות של טלטאביז וכדורגל… המסקנות עד עכשיו: הוא נהנה נורא מדברים מסוימים. נהנה עד שהוא מנפנף בידו למי שעל המסך, מוחא כפיים, צוחק, מנסה לחקות את התנועות שהוא רואה (בשירי משחק), הוגה את קולות החיות שהוא מזהה – ויש גברת אחת שמדקלמת יפה את "יונתן הקטן" שאליה הוא שולח מבטים שאפשר לכנותם "מלאי אהבה". כמובן, לא יושב שעות מול המסך. לעתים חמש דקות מספיקות. גם לא צופה בכל יום. אפשר לומר שנולדה לנו צורת בילוי חדשה ומהנה מאוד שאנחנו רק לומדים לגלות אותה. עוד יתרון: אנחנו שרים יחד את השירים גם כשהמסך כבוי. בזמן צחצוח השיניים או ההתלבשות שרים שירים בנושאים האלה שלמדו מיוטיוב. תוספת נחמדה לפעילות השגרתית. מה יהיה הלאה? אין לי מושג. אני מקווה שנמשיך בקצב שמתאים לכולנו.

    Liked by 1 person

  2. אם לבת שנה

    ממש מעניין. אני זוכרת מחקרים שדיברו על כך שהתדרים שיש במסכים שונים מהתדרים הבסיסיים של המוח ועלולים לגרום לשיבושים שבתורם יובילו לסיכון ל-ADHD. נתקלת במשהו כזה?

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s